פרוייקט: קווים ימיים – מתקן התפלה גליל מערבי

מהלך העבודה:

בשלב תכנון המוקדם של תוואי מנהרת התמלחת, אותר סדק בעל ערכיות אקולוגית גבוהה. הסדק משתרע מצפון למוצא קו צינור התמלחת. לאור החשיבות האקולוגית של אזור הסדק הצפוני, עלתה לדיון חלופה המאריכה את תוואי צינור התמלחת דרך הסדק הצפוני ומעבר לו על מנת להרחיק את התמלחת מבתי הגידול באזור הסדק עצמו. בסיוע פרופ' אמוץ עגנון ערך צוות המשרד חוות דעת על ההיבטים הגיאולוגיים וההנדסיים של הארכת מנהרת התמלחת דרך הסדק. חוות דעתנו קבעה כי קיימת סבירות לתזוזת קרקע בשיעור עשרות ס"מ במקרה של אירוע רעידת אדמה וחשש מקריעת הצינור ושחרור תמלחת ישירות לתוך הסדק. בנוסף, מבחינה הנדסית, קיים חשש כי במהלך מעבר ראש הקידוח של המנהרה דרך הסדק עשוי להיפלט בנטונייט המשמש לתהליך המנהור ולפגוע בסביבה.

במסגרת מילוי הוראות התוכנית הכנו ספקטרום תגובה הספציפי לתכנון המנהרות כמפורט להלן:

בשלב הראשון חושב הספקטרום בסלע באמצעות אנליזה הסתברותית לסיכונים סיסמיים (Probabilistic Seismic Hazard Analysis, PSHA) תוך הגדרת מודל סיסמו-טקטוני, שנבנה במיוחד לאזור האתר, ומתחשב בהשפעת המקורות הסיסמיים סביב האתר.
בשלב השני חושבה תגובת האתר על סמך חתכי הקרקע השונים הצפויים לאורך תוואי הצינורות. חתך הקרקע באתר נקבע באופן כללי בהתבסס על סקרים גיאולוגים, גיאוטכניים וגיאופיסים מן הספרות המקצועית. תגובת האתר חושבה באמצעות מודל נומרי, תוך התחשבות באי הוודאות של הפרמטרים השונים בשכבות הקרקע באתר. בנוסף, ניתן מענה לסיכון מהתנזלות. הסיכון מהתנזלות נבחן בהתאם לת"י 940 ובהתאם להנחיות ALA (2005), המדריך האמריקאי המקובל לתכנון סיסמי של צנרת.

לבסוף לצורך תכנון מפורט של מתקני הקליטה והפליטה בקצה הימי של המנהרות, הכנו דו"ח הנחיות לביסוס מתקנים אלו ובחנו את היציבות של החפירה הימית מפני השטח לתחתית מפלס המנהרה, כדי להציב את מתקני הקליטה והפליטה.